תגיות

, ,

"מחקר חדש מערער על הנחת יסוד בנוגע להתמכרות לסמים. המחקר, שגילה כי מכורים לקראק וקריסטל מת מוותרים בקלות על מנות הסם תמורת כסף, טוען שההתמכרות היא תוצאה חברתית ולא פיזיולוגית." "הארץ" 17.09.2013

האם העובדה שרב הצרכנים הקבועים של סמים אינם מכורים מפתיעה? ביקור מהיר באתר "הרשות למלחמה בסמים", מראה, שקשה למצוא שם את התשובה. קל למצוא שם את הטענה הטריוויאלית, שהתמכרות לסמים קשים היא אסון. אבל מהו אחוז המשתמשים הקבועים, שהינם "מכורים"?

האם העובדה שרב הצרכנים הקבועים של סם קשה כקראק קוקאין אינם "מכורים" מפתיעה? ביקור מהיר באתר "הרשות למלחמה בסמים", מראה, שקשה למצוא שם את התשובה. קל למצוא שם את הטענה הטריוויאלית, שהתמכרות לסמים קשים היא אסון. אבל מהו אחוז המשתמשים הקבועים, שהינם "מכורים"?

''

הסיפור האישי שלי מתחיל לפני מספר שנים בארוחת ערב עם זוג חברים, פסיכולוגית קלינית וסטטיסטיקאי. השיחה התגלגלה לקליניקה שלה, ומשם להתמכרות לסמים קשים. טענתי, שלהערכתי, רוב צרכני הסמים הכבדים אינם מכורים. הנימוק שלי: אפילו אם רוב האנשים לא חכמים במיוחד, מעטים מהם מספיק טיפשים כדי להתפתות למעשה שהוא הרס עצמי ודאי. צרכן סמים הטיפוסי מתחיל לצרוך סמים כאשר מישהו בסביבתו הקרובה כבר צורך, כך טענתי, לכן, מן הסתם, הוא רואה "סיפור הצלחה", צרכנים, הנהנים ממה שהם עושים. צריכת סמים קשים היא כנראה התנהגות מטופשת עד אבסורדית, המשכתי וטענתי, הסיכון להרס עצמי מוחלט הוא מעבר לכל סיכון שאדם רציונלי ייקח, אבל,הסתברותו, כך נראה, נמוכה.

להערכתי, אחת הסיבות שהמלחמה בסמים נכשלת, היא שהמסר לא אמין. כאשר הצרכן הפוטנציאלי נוכח, שהתעמולה המפחידה המושמעת על ידי הממסד אינה מתאימה למה שהוא צופה בסביבתו הקרובה, הוא מתעלם גם מהטענות הנכונות. אם רוצים להילחם בסמים, צריך לאחוז בשור בקרניו, ולומר, מה הן הסיבות שסמים לא צריכים להיות מטרה או פתרון. יש לי הרבה סיבות לחשוב עליהן, אבל, לא בהם עוסק בלוג זה.

השיקול הרציונלי לכל החלטה מביא בחשבון את התוצאות האפשרית של ההחלטה, ואז שני דברים השונים קונספטואלית זה מזה. מחד, מהו הערך, התועלת או הנזק, הכרוך בכל תוצאה אפשרית. ומאידך, מהי ההסתברות של כל אחת מהתוצאות האפשריות. השיקול הרציונלי מבוסס על ממוצע משוקלל של הערכים עם משקלות השוות להסתברות. במלים טכניות, ההחלטה תלויה בתוחלת ההפסד, או בתוחלת הערך, (אותו הדבר מנקודת המבט של דיסציפלינות שונות). במלים קצרות, ההחלטה תלויה בערך המכפלה של הנזק מוכפל בהסתברותו. כעת אני מתמקד בהסתברות. פונקציית הסיכון, אומרת מהי תוחלת ההפסד, כפונקציה של הפעולה בה ננקוט.

לי אין כל ידע אישי על צריכת סמים, ודאי לא על הרואין (כן, אני לא יאיר לפיד או שלי יחימוביץ', ולכן לא אשקר, ניסיוני האישי הסתיים לפני 30 שנה בדיוק. עד אז ראיתי חשיש ארבע פעמים, ובפעם אחת, כשהייתי בן 16, ניסיתי גם לעשן. ניסיון שהסתיים בכישלון חרוץ – לא היה למה שעישנתי כל אפקט…). אם כך, חשבתי, יש מקום לבדוק את העובדות. כיוון שבכל זאת הרואין איננו תחום ענייני העיקרי בחיים, החלטתי לחקור את הנושא לפחות באותה רמה שאני יכול להגיע אליה במשך אחה"צ אחד בלי לעזוב את שולחן העבודה שלי. ושם, התברר לי, שאכן סמים זה עניין גדול.  אבל כמעט כולם נמנעים לשאול את השאלה שעניינה אותי: מהי ההסתברות להתמכר? לא הצלחתי למצוא את מי שלא רק שואל, אלא גם עונה ישירות על שאלה זו.

באתר של NIDA, "הרשות הלאומית [האמריקאית] לסמים", מצאתי משפטים מעורפלים קמעא, על ההשפעה ארוכת הטווח של, וההתמכרות להרואין. הטענות הן ש"תלות פיזית מתפתחת עם כמויות גדולות יותר של הסם".  ו"בנקודה כלשהי במשך שימוש רציף בהרואין, אדם יכול להפוך למכור לסם…". ניסוחים זהירים מאוד, שנמנעים במכוון לענות על השאלה שלי  (כמה זה 'כמויות גדולות יותר'? מתי זה 'בנקודה כלשהי', ומה ההסתברות של ל'יכול'?)

באתר של NIDA מצאתי גם נתונים, והם כדלקמן. לפי סקר מ-2003 , כ- 3.7 מיליון אמריקאים צרכו הרואין בזמן כלשהו בימי חייהם, אך רק 119,000 (כ 3%) מהם צרכו הרואין בחודש האחרון. כמעט פי שניים מהמספר האחרון, 314,000 איש, צרכו בשנה האחרונה, ורובם היו בניי 26 או יותר. לפי הסקר, היו כ 120,000 עד כ-160,000 משתמשים חדשים כל שנה, רובם מעל גיל 18. ב-2003, 57.4% מהמשתמשים סווגו כתלויים או נפגעי הרואין  (dependence on or abuse of).

במלים אחרות, הרוב המוחלט של אלו שצרכו הרואין, לא המשיכו בכך, וצרכו אותו תקופה קצרה בלבד. יתרה מכך, לכל היותר כמחצית המשתמשים הקבועים הם מכורים. צריך לשים לב, שכ-200,000 צרכו הרואין בשנה האחרונה, כצרכנים חוזרים, ורק כמחצית מספר זה עשו זאת בחודש האחרון. כלומר, רוב אלו הממשיכים לצרוך הרואין (בניגוד למתנסים), יכולים לא לצרוך אותו במשך כחודש. כמה מהצרכנים הקבועים צרכו בשבוע האחרון? כנראה הרבה פחות. ובכל מקרה, הסיכוי של מי שמתחיל לצרוך הרואין להפוך למכור הוא לכל היותר אחוזים בודדים.

אבל, אז מצאתי נתון סותר,  הקובע שכמחצית מאלו שצרכו איי פעם הרואין, הפכו להיות תלויים (לעומת כתשיעית מצרכני אלכוהול, וששית מצרכני המריחואנה). אבל, השאלה מה זה "תלויים", וכדי להבין זאת, צריך להתייחס לטענה המופיעה באותו מקור, שתשיעית מאלו שצרכו אלכוהול איי פעם הפכו ל"תלויים". כיוון שכמעט על בוגר שתה לפחות פעם אחת בחייו אלכוהול, בעצם נאמר כאן, שלמעלה מ-10% מכלל הבוגרים תלויים באלכוהול. מה המשמעות של המספר המופרך הזה?

בספר "נקודת מפנה" של מלקולם גלדוול (מחבר שיש לקרא בזהירות. לפני שנים "אסרתי" על בני לקרוא בכתביו, וראה ביקורת חדשה לדוגמא), בעמוד 251, מצאתי את הטענה, שבסקר שנעשה ב-1996, נמצא ש 1.1% צרכו איי פעם הרואין, אבל רק 18% מאלו צרכו אותו בשנה האחרונה, ו-9% בחודש האחרון. במלים אחרות, המספר המגי 50% מופיע שוב. רק מחצית מצרכני ההרואין "הקבועים" מספיק תלויים בו, עד כדי שהם צרכו אותו בחודש האחרון, המחצית השנייה צרכה אותו רק אפיזודית.  אבל גם התלויים דיי מתנדנדים, מדובר בכל זאת בחודש האחרון ולא בשבוע האחרון. איזה אחוז צרכו בשבוע האחרון? כנראה שיש סיבה לא לתת את התשובה לשאלה זו.

"תלויים" זה לא "מכורים". לא כל משתמש קבוע מכור. אני צורך שוקולד באופן שוטף, אבל בשום הגדרה איני מכור, כן, זה טעם החיים, אבל אם אין בבית, אני בקושי אשים לב לכך. לעומת זאת, אני ממש מכור לקפה, וצורך כשני ספלים ביום. מוכן ממש להתאמץ בשביל מנת הקופאין. אבל, אם אין קפה טוב בסביבה, אז מילא… אם נדייק, אני לא תלוי בקפה, אני מכור לקפה טוב, ולא אבזבז את זמני על קפה אמריקאי ממוצע שרק יקלקל לי את היום. אז ה-50% שמצאנו הינו חסם עליון גס של מספר המכורים (אלו שלא יכולים בלי), מספר המכורים "כמו בסרטים" נמוך דרמטית.

דרך אגב, אם אתבקש, אכתוב פעם פוסט על מומחיותי האמיתית: איך אני מכין את הקפה הטוב ביותר (לטעמי) במזרח התיכון והסביבה.

הסיפור הרגיל שמספרים לנו הוא על התמכרות פיזיולוגית, על אלו שלא יכולים פיזית בלי מנת סם. לא כל מי שאומר "אני ממש צריך היום" הרואין, הוא "מכור". המבחן, לדוגמא, הוא המחיר אותו מוכן לשלם הצרכן כדי לקבל את המנה היומית, ובאיזה מידה הוא מסוגל לשקול את הצריכה היומית באופן רציונלי, ולוותר עליה, עם המחיר לדעת הצרכן הוא בלתי סביר.  מה אחוז המתמכרים ברמה הזו? אני לא יודע, אבל הוא כנראה נמוך מאוד. אם אני טועה, מהם המספרים? לגבי קראק-קוקאין, ראה את המאמר המצוטט ב"הארץ".

אדגיש, גם אם רק 5% אחוז מצרכני הרואין יהפכו למכורים, זה עדיין סיכון לא סביר לאדם רציונלי. הבעיה אינה רק ההסתברות, אלא, כפי שאמרנו, מכפלת ההסתברות בנזק, שיכול להיגרם. התמכרות כמו בסרטים היא נוראה, כך שגם אם הסיכוי נמוך, לא כדאי לקחת אותו. אנשים רציונליים, בדרך כלל, לא לוקחים סיכונים ברמה כזו, כאשר אנו חוצים את הכביש, או מטפסים על הרים. עדיין, אני יכול לראות, איך אדם, רציונלי קצת פחות מרוב קוראי, ייקח סיכון כזה, כאשר הוא רואה שרוב צרכני הסם בסביבתו דווקא נהנים.

ברור שסמים מסוכנים. באמת אפשר למות מהם. ב-2006, בבריטניה, מתו 713 אנשים, שבתעודת הפטירה צוין הרואין כסיבת המוות. אם נקבל את ההערכה של 41,000 צרכני הרואין, קצב הפטירה שלהם הוא כשל גברים ישראלים בניי 70, ונשים ישראליות בנות 75, או כמו של מכור לגלשניי אויר, הגולש 8 פעמים ביום, 365 ימים בשנה. אז למה אני הרבה יותר מפחד לגלוש פעם אחת ביום, מאשר להגיע לגיל 65? כנראה, שאני בכל זאת לא כל כך רציונלי…. התמכרות לאקסטזי מסוכנת, 27 אנשים נפטרו בבריטניה באותה שנה מהתמכרות לאקסטזי. אבל באותה שנה, נפטרו 12 בני אדם כתוצאה מהתמכרותם ל"אקואזי" (התמכרות לרכיבה על סוסים…). התבדחות, שעזרה להחלטה התמוהה להדיח את פרופ' דיוויד נאט מכהונתו כיו"ר הועדה המייעצת לממשלת בריטניה למלחמה בסמים.

 אותו דיוויד נאט, הוא הכותב המוביל של מאמר, שניסה לדרג את הסמים השונים לפי מידת הנזק שלהם, והתפרסם בלאנצט, אחד העיתונים הרפואיים המובילים בעולם. במחקר זה, קבוצה של חמישה עשר חוקרים, מומחים בריטיים לסמים, ביום של דיונים, העניקו בצורה מובנית, ציונים לסמים השונים, על פי שורה ארוכה של קריטריונים. הציונים השונים בסופו של דבר שוקללו לשני ציונים סופיים, נזק למשתמש ונזק לחברה. מחקר זה דומה לניסיון מקביל שנעשה בהולנד, שהניב מסקנות די דומות. ומשפר מאמר דומה שנעשה באנגליה ב-2007. כפי שמאמר מערכת מציין, בעיה מסוימת במחקר, היא שלא נעשה ניסיון לטפל באפקט של צריכת שני סמים במקביל. לדוגמא, ובעיקר, הצירוף של אלכוהול לקנביס או פטריות הינו מסוכן במיוחד. אין כאן,כמובן, מחקר אובייקטיבי, אלא הערכה מושכלת ומובנה של מומחים בתחום, המתפרסמת בבמה המדעית הגבוהה ביותר. מצד שני, יש להביא בחשבון, שגם מומחים, המעריכים על סמך שיקול דעת מושכל, סובלים מהטיות, כפי שראינו כבר במקרים של טביעת אצבעותוראיונות קבלה.

הנזק מסם הוא הן למשתמש והן לסביבתו. ובמחקר הבריטי הפרידו בין השניים. דירוג הנזק של הרואין למשתמש היה 34, בעוד שנזקו לחברה הוערך ב-21 (ככל שהמספר גדול יותר, הנזק המוערך גבוה יותר). אבל, אלכוהול, קיבל את הציונים 26 ו-46 בהתאמה. כך, שלפי דעת כותביי המחקר, הנזק הכולל של אלכוהול (72) הינו הרבה (אבל הרבה) יותר גדול מאשר הנזק של הרואין (55) .  כן, האלכוהול הסם החוקי למהדרין, נמצא כסם המזיק ביותר, הרבה מעל הרואין שתופש את המקום השני המכובד. (במחקר ההולנדי, אלכוהול וטבק תופשים את המקום השלישי והרביעי, לא הרבה אחרי קראק-קוקאין במקום הראשון, והרואין במקום השני). סכנתו הכוללת של האלכוהול, לפי המחקר הבריטי, הינה פי 3.5 יותר גבוהה מזו של קנביס ן- GHB (המוכר בכינוי המטעה "סם האונס"), שקיבלו את הציון הכולל 20 ו-19 בהתאמה. מצד שני, בואו נודה, קנביס המוצג ע"י פוליטיקאים ופעילים אלו ואחרים,  כסם תמים וחסר סיכון כלל, נמצא במחקר זה פי שניים או שלשה יותר מסוכן, מסמים פסיכדליים כמו LSD, אקסטזי, ופטריות פסיכדליות. שלא לדבר על כך, שסך הסיכון למשתמש ולחברה של קנביס, גבוה מזה של "סם האונס". דרך אגב, עיקר הסיכון של GHB נמצא בסיכון למשתמש, בעוד שהסיכון לחברה נמצא הרבה, הרבה פחות מזה של אלכוהול, טבק, קנביס, קוקאין (על צורותיו השונות) והרואין.

רגע, שני הסמים הראשונים ברשימה הזאת הם סמים חוקיים, לא?

מצד שני, אפילו אני לא כותב את הערכתי….

מצד שני, אפילו אני לא כותב את הערכתי….

השוואה בין סמים שונים (כולל חוקיים)

הציונים לסמים נבחרים בדירוג ההולנדי:

נזק ממוצע ליחיד נזק ממוצע לחברה נזק גופני רעילות אקוטית רעילות כרונית תלות נזק חברתי ליחיד נזק חברתי לאוכלוסיה הפרש
Crack_cocaine 2.63 2.41 2.51 2.39 2.63 2.82 2.55 1.89 0.66
Heroin 2.53 2.3 2.2 2.37 2.03 2.89 2.5 1.78 0.72
Tobacco 2.2 2.27 1.71 0.53 2.89 2.82 2.06 2.28 -0.22
Alcohol 2.16 2.36 2.18 1.89 2.47 2.13 2.16 2.76 -0.61
GHB 1.53 1.32 1.32 1.84 0.79 1.71 1.55 0.92 0.63
Cannabis 1.19 1.26 1.18 0.84 1.53 1.13 1.26 1.47 -0.21
Ecstasy 1.06 1.03 1.34 1.34 1.34 0.61 1.24 1.13 0.11

דירוג הסמים בדירוג הבריטי:

מודעות פרסומת