תגיות

,

חקלאות מקומית והנסיעה השבועית לשוק האיכרים:

יש משהו מעוות לכאורה בחקלאות המודרנית. צרכן באייווה מקבל פרות וירקות שעברו בממוצע 2577 ק"מ ממקום גידולם ועד שולחנו. (איך בדיוק מגדירים ממוצע של מרחק שעובר מזון, אני ממש לא יודע, משקללים לפי המשקל? מספר הקלוריות? הפרוטאינים? אבל נעזוב את זה, בכל מקרה זהו סדר הגודל של המרחק מאייווה לקליפורניה, ממנה מגיע בערך כל מה שאינו תפו"א). אם היה קונה מוצרים שגודלו בסביבתו, מרחק ההובלה היה מצומצם ל-74 ק"מ.

"באוכל, יבוא של מזון דורש הרבה אנרגיה של שינוע ובכך מעלה את רמת הפחמן הנפלטת לאוויר. לכן, לאוכל שעובר מרחק רב ממקום הגידול אל הצרכן יש טביעת רגל פחמן גדולה יותר. המרחק הזה, שמייצר נזק אקולוגי, נקרא – קילומטרים של מזון (food miles). צריכת מזון מקומי מפחיתה את הצורך בהעברת הסחורה ממקומות מרוחקים, מקטינה את הקילומטרים של המזון ולכן היא טובה יותר לסביבה."

מדהים! אם נעבר לחקלאות מקומית, אז נשמור על שדות ליד הבית, נדאג לפרנסתם של שכננו, ונחסוך משמעותית בגזי החממה המתפזרים באוויר כתוצאה מהובלת המזון. גרין פיס טוענת שכ-30% מפליטת גזי החממה נתרמים על ידי החקלאות (כולל שינויי יעוד קרקע ויצור חומרי דישון). טענה שמתאימה למחקרים שונים בנושא. מצד שני, צריך לאכול…  המושג שהומצא לדון בנושא הינו "ק"מ מזון". חשוב לצמצם את המרחק שעובר המזון מהיצרן ועד שולחנו של האדם הרעב. נראה הגיוני, אבל כפי שלימדני אחי, גם עובדה זה פקט, והעובדות לא פשוטות.

בפוסט קודם טענתי, שגם אם המכפלה גדולה, אחד הגורמים יכול להיות קטן. הפעם אטען, שמספרים קטנים מצטברים, ואין חשוב מארבע פעולות החשבון ומעטפה ישנה.

רמברנדט. מבט על הארלם. 1651

הפתרון האמריקאי הטיפוסי הוא "שוק איכרים" שבועי.  נוסעים  לקנות בדוכניי השוק, קונים, ומצילים את העם. אבל, לפעמים אפשר להשתמש בגבה של מעטפה ישנה, לחשב "בגדול", ולשאול שאלות (ובסופו של יום לכתוב פוסט זה). אז הנה החישובים. כנתון רקע, האמריקאי הממוצע צורך כ-2 ק"ג פרות וירקות בשבוע.

שוק האיכרים במיסיגאווה

נדמיין לעצמנו שוק איכרים אמריקאי, שמושך אליו 5000 אנשים. (לכל אחד יש את האמריקה שלו. שלי נמצאת איי שם בצפון קליפורניה, וזה מה שאני מדמיין…) כל אחד מהקונים נוסע אליו מביתו הפרברי המרוחק כ-3 ק"מ מהשוק, וקונה בממוצע 5 ק"ג. מדובר בנסיעה מיוחדת, הנפרדת מהנסיעה לסופרמרקט. סה"כ קונים אלו קונים 25 טון מוצריי חקלאות, כתכולתה של משאית כבדה. הקונים עברו בסה"כ 30,000 ק"מ, במכונית העושה בממוצע 10 ק"מ לליטר. בסה"כ הם צרכו כ- 3000 ליטר כדי לשנע את הפירות לביתם. את המוצרים מביאים לשוק כ- 20 משאיות קלות, כל אחד ממשק המרוחק, נאמר 50 ק"מ.  משאיות אלו עוברות בסה"כ 2000 ק"מ.  משאיות אלו צרכו בשל כך בסה"כ 400 ליטר. כאמור, כדי לצרוך תכולתה של משאית כבדה, מחקלאות מקומית, אנו צריכים 3400 ליטר דלק במקום. אבל המשאית הכבדה עושה 2.5 ק"מ על כל ליטר, או במלים אחרות, היא יכולה לעבור 8500 ק"מ. פי שלש מהמרחק הממוצע של הובלת המזון לאייווה.

הקונים אמנם נוסעים מרחק קצר, אבל ישנם הרבה מהם, והם גוררים יחד איתם משהו כמו 2 טון פלדה על כל 5 ק"ג עגבניות. בעוד שכ-70% ממשקלה של משאית כבדה טעונה הוא המטען. במלים אחרות, יעילות הובלת המטען במשאית כבדה הינה לאין ערוך יותר גבוהה מיעילותה של הונדה אקורד כמובילת ירקות לצריכה ביתית. כל תפוז נסע בנפרד 3 ק"מ מהשוק למטבח, ובסה"כ, הקונים נהגו בייחד מרחק של 30,000 ק"מ, הרבה יותר מהמרחק שהתוצרת הטריה עברה מקליפורניה ועד איווה (כ-2700 ק"מ). ודא"ג, שתי המכונית הנמכרות ביותר בארה"ב, אינן בדיוק הונדה אקורד, אלא הטנדרים הכבדים למדי, פורד סריה F ושברולט סילברדו (מדוייק, אבל קצת דמגוגי, מכוניות בינוניות וקטנות הן עדיין 47% מהרכב הקל בארה"ב).

 

1923 Le Baou de Saint-Jeannet Raoul Dufy

דבר דומה. במקומות רבים, ואף בארצנו, מציעים מקלחות כדי לעודד רכיבה על אופניים. מה יותר ירוק מזה? וכך זה משווק. תחבורה פרטית זה פוי, אבל מיים חמים?  מקלחת של 10 דקות (קצת יותר מהממוצע הבייתי בבריטניה או אוסטרליה ) פולטת כנראה פחמן דו-חמצני כמו נסיעה במכונית פרטית למרחק של כ-11 ק"מ. אם האלטרנטיבה היא תחבורה ציבורית,  הקומבינציה של נסיעה באופניים ומקלחת הינה ביזבוז אנרגיה משווע. אבל, גם במקרה שהאלטרנטיבה היא נסיעה ברכב פרטי, הטיעון בזכות האופניים הוא די חלש.

נחזור לשווקיי האיכרים. חישובים דומים לשלנו נעשו על ידי אחרים. מחקר שנעשה בשוק איכרים בשטוקהולם, השווה את כמות האנרגיה הדרושה להסעת המוצרים לשוק השבועי, לעומת הנדרש להובלה לחנויות הרגילות. המחקר היה מדוקדק, בדק בדיוק את גודל כלי הרכב של המשווקים, מרחקיי הנסיעה וכו', הצריך הרבה יותר ממעטפה בודדה כדי לעשות את החישובים, אבל המסקנה הייתה, כצפוי, שהחסכון באנרגיה שינבע ממעבר למודל של שוק האיכרים הוא שולי.  מחקר אנגלי מפורט, מצא שאם הקניה מצריכה נסיעה למרחק של 3.7 ק"מ, אז אין הבדל מהותי בין חקלאות מקומית לחקלאות גלובלית. במחקר מעצבן, הראה החוקר כי חתימת דו-תחמוצת הפחמן של צאן הגדל בניו-זילנד והמשווק בבריטניה, נמוכה מזו של הצאן אם היה גדל קרוב לביתו של הצרכן. וכנראה, גם כדאי לקנות בבריטניה בצלים ותפוחיי עץ שגודלו בניו-זילנד, אם הדאגה לפליטת גזי חממה היא בראש מעייניו של הקונה.

מחקר אחר, בדק את מקורות גזי החממה של היצור החקלאי. התוצאה נראית בגרף. הובלה, אינה המקור החשוב. למעשה, לדעת המחברים, החיסכון במעבר לחקלאות מקומית יהיה כ- 4-5%. משמעותית פחות ממה שהיה נחסך, אם הצרכנים היו נמנעים מאכילת בשר במשך יום אחד בשבוע….

 

מקרה מעניין הוא מחוז (COUNTY) סנטה ברברה בקליפורניה. האזור הוא יצרן מזון חשוב ביותר במונחים אמריקאים, ונמצא, כיצרן מזון, באחוזון העליון של המחוזות האמריקאים. כ-40% משטח המחוז הוא אדמה חקלאית, רובה המוחלט הינה אדמת מרעה. אבל, גם אם מדובר בפירות וירקות, המחוז מייצר פי 9 ממה שהוא צורך. אבל למעלה מ- 99% מהמזון המיוצר במחוז משווק מחוץ למחוז, ולמעלה מ- 95% מהנצרך במחוז, מיוצר מחוץ למחוז. בקיצור, כל מה שחסידי המזון המקומי, לא רוצים היו לדעת. אבל לדעת החוקרים, אם כל הצריכה במחוז סנטה ברברה הייתה מקומית, כל החיסכון בגזי חממה הייתה של 1%.

ואן גוך. חוות ליד אובר. 1890.

כלל האצבע שבו אני מאמין, קובע, שכאשר מדובר במוצר "פשוט", שאינו מוגן על ידי פטנט מורכב, ואינו עשוי מחומריי גלם יקרים (זהב או יהלומים), והשוק משוכלל, אזי המחיר משקף את האנרגיה שהושקעה ביצורו. המוצר החקלאי הזול, הוא כנראה זה שזקוק היה לאנרגיה המינימלית ליצורו.

Raoul DufyThe Wheatfield 1929, Tate

הקונספט של "חקלאות מקומית" אינו רלוונטי יותר מדי לישראל (למרות הציטטה מלמעלה). אבל, הוא משל חביב על בעלי רצון טוב. היפה בו, שהאידיאל הוא מאוד טכני. אין כאן מקום לאמונה, או ידע מפורט. אני משאיר את הטיפול במזון אורגני לאחרים. בין אם זה מורי הקובע "תפסיקו לשטוף את המוח לציבור; מזון אורגני אינו יותר בריא – רק יקר ומזהם יותר". או את הקביעה, שהעדפת דשנים כימיים פוגעת בסביבה. שמטא אניליזות קובעות שלמזון אורגני ישנה טביעת גזי חממה גרועה יותר, ושאינו בריא יותר. ושלמרות ההפחדותלמיניהן (למה מאמרים אלו סווגו ב"הארץ" תחת הכותרת תיירות????) GMO  הינו פתרון טוב שיש לנו לחקלאות מודרנית לרווחת העולם.

גויה. חורף (סופת שלג) 1786

מדד חשוב לאוכל הוא גיוונו בצריכה היומית. גיוון ברוב העולם, אולי לא בישראל, יכול להיות מושג, רק אם הצריכה לא תהיה מקומית. זה נכון בארצות בהם החורף קר מאוד, ובאזורים בהם הקיץ בלתי נסבל. חקלאות מקומית וגיוון פירושה שימוש ניכר בקירור. חקלאות מקומית (ומן הסתם, אורגנית) בסביבה לא מתאימה הינה ענף הדורש עבודת ידיים מרובה של עובדים לא מקומיים (ביקור קצר במושביי הערבה, יראה שתושביי הערבה, ברובם, הם מדרום מזרח אסיה). עישוב אינו פעולה נעימה ביותר. מזון סביר בארצות מתפתחות, מחייב פתרונות שאינם בהכרח לרוחם של יפי נפש (כמו שימוש במזבלים לא אורגנים, GMO, ושאר זוועות).   בקיצור, קל לגור בלונדון או בעריי צפון קליפורניה, ולהטיף לחקלאות של מפונקים. קל יותר לדאוג לרווחתו המדומה של כדור הארץ מאשר לזו הראלית של תושביו.

יותר מדי תמונות, אבל לא בא להוריד אף אחת.

מודעות פרסומת