תגיות

, , , , , ,

על מגדר ומינויים באקדמיה

"השכר הממוצע של נשים באוניברסיטת תל אביב נמוך ב-17% מהשכר שמקבלים גברים. שיעור הנשים בקרב כלל חברי הסגל הבכיר באוניברסיטה עומד על כ-30%. כך מתברר ממחקר, ראשון מסוגו, אשר בדק את הפערים המגדריים בשכר שמקבלים חברי הסגל האקדמי." "הארץ" 

הרבה דברים אפשר לומר על מספרים אלו, לדוגמא, שמוטב היה שלא היו זוכים לפרסום. נתחיל שם,  אך נסיים במקום אחר לגמרי:

אמר המגיד מדובנה: "כשחזרו מן הציד דרך כפר אחד ראו שם גדר, שכולה עשויה נקבים-נקבים חלולים-חלולים, כל אחד כדי יריה, ומסביב לכל נקב מצויר עיגול, סימן למטרה. היו כולם תמהים ומשתוממים על אומן יד זה….מיד שלחו לקרוא לאיכר. כיוון שבא, שאלו הדוכס: למדני נא הצלחה זו השרויה ביריותיך מנין היא? … ענה לו האיכר בתום לבו: העניין פשוט לגמרי, אדוני הדוכס: כבודו עושה תחילה עיגול ולאחר כך הוא יורה בו. ונמצא לפעמים מצליח ולפעמים לאו, וחילופו בי, שאני תחילה יורה ונוקב, ולסוף אני מקיף את המקומות הנקובים עיגולים-עיגולים, ולכן איני נכשל אף פעם" עמוד 359

"הערכת שווי: האם מספר כלשהו עדיף על שום מספר?"

המספרים המדווחים בכתבה ובמקורה, אינם אומרים כלום. ההבדלים הדמוגרפיים בין נשים לגברים בסגל האקדמיים הם משמעותיים, בין אם מדובר בהתפלגות הגילים, בהתפלגות גיל תחילת העבודה, או הפיזור בין הדיסציפלינות המדעיות. גם בתוך המדעים, מאמרים של נשים, לדוגמא, מצוטטים פחות, ולנשים ככלל יש פחות קשרים בינלאומיים. כל אלו משפיעים דרמטית על המשכורת. זה פשוט לא רציני להתייחס להפרש המשכורות הנמוך שנמצא. מה שנמצא כאן הוא אסוציאציה בין המשתנים משכורת ומגדר, שיכולה להיות מוסברת באלף אחד דרכים, נכונות ולא נכונות,  שאחת מהו, ורק אחת מהן, היא אפליית נשים. כתבנו על זה בעבר. הראינו שהמציאות יכולה להיות אף הפוכה (הפרדוכס של סימפסון), לא אומר על כך כל דבר נוסף.

 וכן, עדיף שום מספר, על מספר כלשהו.

"על חשיבותו של השם"

האם יש אפקט של מגדר על הערכת מועמדים למשרה אקדמית? התשובה העצובה היא כן. במחקר שהתפרסם ב-1999 נשלחו לשם הערכה קורות החיים של מועמדת לכמה מאות פרופסורים לפסיכולוגיה. קורות החיים היו של חוקרת אמיתית עם סיום לימודיה. ה"ויטה", נשלחה, כמו שהיא, להוציא שני דברים. מחצית הנבדקים האחת קיבלו את קורות החיים עם השם קארן מילר, והמחצית השניה לעומתה קיבלה את קורותיו של אחד בריאן מילר. השינוי השני היה טכני: כל השנים הוזזו ב-5, כדי שלא יראה, שהמועמד לא היה פעיל במשך חמש שנים. התוצאות הלא מחמיאות לציבור הפרופסורים לפסיכולוגיה מתוארות בגרף הבא:

שחור: נבדקים שלא ממליצים להעסיק את בעל קורות החיים, אפור, כאלו שהמליצו. מימין המועמד הוא בריאן, משמאל קארן

 באופן ברור, אותם הישגים נראו הרבה פחות מרשימים כאשר הנבדקים חשבו שמדובר בבחורה.

דיי, אני לא עומד בלחץ, אז הנה: טוב שם זכרי משמן טוב.

מאנה, אישה כותבת.

לפני שאשמע את התגובה, "הפרופסורים האלו, סתם שוביניסטים". אציין שלוש עובדות. ראשית, כמחצית המעריכים היו נשים. לא נמצא כל הבדל בין מידת ההטיה שלהן נגד המועמדת, לבין מידת ההטיה של הגברים. שנית, הנבדקים נשאלו מהי המשכורת המתאימה למועמד אם יתקבל, ולא נמצא אפקט של מגדר. המשכורת שנמצאה מתאימה לגבר, נמצאה מתאימה לגברת. העובדה השלישית אף יותר מאתגרת. נשלחו למעשה ארבעה קורות חיים, שניים כאמור, ועוד שניים של אותה מועמדת חמש שנים מאוחר יותר, כשהייתה כבר חוקרת מבוססת. כל נבדק קבל רק אחד מבין ארבעה קורות חיים אלו. השאלה לגבי המועמד הבוגר הייתה באם יש להעניק לו משרה עם קביעות. לא נמצאה למגדר כל השפעה על ההמלצה בשלב המתקדם.

אפשר לדלג: ניתוח שונות, או מגדרו של מי משפיע.

נתייחס לדוגמא לנושא השכר המתאים. אפשר להציג את הנתונים בטבלה של 2X2, בה העמודות מייצגות את מין הנבדק (המעריך), השורות את מין המועמד (בריאן או קארן), כאשר בכל אחד מארבעה התאים בטבלה, נמצאים כל הנתונים המתאימים, לדוגמא, כל המשכורות שהציעו נשים למועמד שמינו זכר, יהיו בשורה הראשונה, טור שני. כעת ניתן לנסות ולענות על שלש שאלות: 1.  האם יש הבדל בין המשכורת הממוצעת שהציעו הנשים, למשכורת שהציעו הגברים? 2. האם יש הבדל בין המשכורות שהוצעו למועמדת לאלו שהוצעו למועמד? 3. האם יש הבדל בין ההפרש במשכורת שהנשים הציעו למועמד לעומת המועמדת, לאותו הפרש משכורות שהוצעו על ידי הגברים (כלומר הפרש של הפרשים). ברור שיש הבדלים בממוצעים במדגם, אבל האם ניתן להכליל מהמדגם הזה של כ-120 נבדקים לכל אוכלוסיית הפרופסורים? התשובה לכל השאלות היא לא. לא ניתן להכליל, ולא נמצאו כל הפרשים משמעותיים.

הניתוח, כמו כל ניתוח סטטיסטי, מבוסס על מספר הנחות. ההנחה העיקרית היא שהמדידות בלתי תלויות. במקרה שלנו, זו הנחה פשוטה. הנבדקים נשאלו בנפרד, ומן הסתם, אף נבדק לא ידע על תשובותיהם של הנבדקים האחרים. ההנחות האחרות הן: השונות של התוצאות, פיזור הערכים, פחות או יותר שווה בכל אחד מארבעת התאים, התוצאות מתפזרות "באופן נורמלי", ובמיוחד, שכולם הציעו פחות או יותר אותם סכומים ולא היו חריגים שהציעו משכורות לא "סבירות":  נבדקים שהציעו משכורות של מיליון דולר או לחליפין 10 דולר לשנה.

 הניתוח מבוסס על מציאת סטיית התקן (המונח העברי מזעזע) – בכמה, בממוצע, כל סכום שונה מהמוצע של התא בה הוא נמצא. בשלב השני משווים את הפרשים בין ממוצעיי הסכומים בתאים לסטיית התקן הנ"ל. במלים של סטטיסטיקאים, השוואת השונות בין התאים לשונות בתוך התאים. גם אם התאים באמת אינם נבדלים באוכלוסייה, במדגם נמצא ממוצעים שונים בגלל הדגימה המקרית. ההבדל בין הממוצעים יהיה יחסי לסטיית התקן באוכלוסייה, ויחסי הפוך (לשורש) מספר התצפיות. לכן היחס בין ההפרשים לסטיית התקן מאפשר לבדוק האם ההבדלים הנמצאים במדגם הם מקריים או שאינם כאלו.

ההפרש בין ממוצעיי שתי העמודות יחסית להבדלים בתוך התאים ישמש לבדיקת האפקט של מין המועמד, ההפרש בין השורות ישמש לבדיקת האפקט של מין המעריך, וההפרש בין ההפרשים, ישמש לתשובה על השאלה האם הגברים והנשים מפלים בצורה שונה. השיטה הסטטיסטית הזו  נקראת מבחן F, על שמו של רונלד פישר, מהחוקרים שהובילו במחצית הראשונה של המאה העשרים הן את המחקר הסטטיסטי המודרני, והן את הניאו-דרוויניזם.

אם נשאל את שלשת השאלות הסטטיסטיות מלמעלה בניתוח ההמלצה הצעת משרה, נשים בכל תא אפסים ואחדים, כאשר 1 מייצג נבדק שהמליץ להציע משרה למועמד, ו-0 מייצג המלצה שלילית. הניתוח מראה שיש הבדל בין השורות באחוז האחדים (דהיינו יש אפקט למין המועמד). אין הבדל משמעותי באחוז האחדים בין שתי העמודות, ואין הבדל משמעותי בין הפרשיי האחוזים בשתי העמודות. דהיינו, נשים "מפלות" כמו גברים.

מטיס: אישה קוראת עם מטריה, 1921

מחקר זה מדגים, לכאורה, שנשים נמצאות בעמדת נחיתות, כאשר האינפורמציה חלקית, כמו האינפורמציה שישנה לגבי מועמד מתחיל . לעומת זאת, כאשר האינפורמציה מלאה ואינה ניתנת לערעור, כמו זו של המועמד "הותיק", ההטיות נמוכות יותר. אלמנט זה מודגם על ידי העובדה, שלמרות שהמסקנה הסופית לגבי המועמד המתקדם לא הייתה תלויה במגדר, המעריכים רשמו פי ארבע יותר הערות ספקניות כאשר הם (או הן!) חשבו שמדובר במועמדת. מדובר בהערות כמו "הייתי רוצה לראות את שאלוניי הערכת ההוראה", או "הייתי מעדיף לשפוט לאחר ראיון עם המועמד". השאלות נשאלות, אבל לא מתעלמים מהעובדות.

תוצאות דומות נמצאו כאשר נבדקה נכונותם של פרופסורים במדעי הטבע, להעסיק תלמיד בוגר במעבדה. שוב, נתונים זהים נשלחו ל-128 פרופסורים, כאשר במחצית המקרים שם המועמד היה זכרי ובמחציתם נקבי. הן בין הפרופסורים והן בין הפרופסוריות הייתה נטייה ברורה וזהה להעדיף את המועמד על פני המועמדת. מחקר זה הראה בצורה ברורה, שלא היה הבדל בין הנכונות להעסיק בחור לנכונות להעסיק בחורה, אם הם נשפטו כבעלי יכולת דומה, אלא שהבחור, נשפט כטוב יותר על סמך אותם נתונים בדיוק. דא"ג, המועמדת נראתה לנבדקים כיותר חביבה, אם כי כפחות מוכשרת. ושוב, לא היה הבדל בין מעריכים למעריכות, כך שחיוב הימצאותן של נשים בוועדות חיפוש, על פניו הינו שוביניסטי ומזיק.

ושוב, מאמרים של נשים מצוטטים פחות (יחסית למקובל בתחום בו הם פורסמו).

מאטיס: אשה קוראת, 1894.

"היופי הלא מותנה של מודלים לינאריים מוטעים בקבלת החלטות."

למחברי המאמר הראשון אין ספק, (כמו שגם לי אין), שההטיות המצוינות נעשו על ידי אנשים, שבכנות מאמינים, שהם חסרי הטיה, ונוטים להעדיף מועמדות על מועמדים (לדוגמא, לנשים, לכאורה קל יותר מאשר לגברים להיכנס לרשימת המועמדים הסופיים, אבל קשה יותר לעמוד בראשה). הבעיה היא, לדעתי, כמו בווריאציה לסיפורו של המגיד מדובנא, ר' יעקב קרנץ, שהמטרה מסומנת לאחר הירייה, ואם מדובר בגבר, המטרה מוגדלת, ומורחבת, עד שתכיל את המועמד, בעוד שכאשר מדובר במועמדת, המטרה מצומצמת, עד שלעיתים קרובות, תשאיר את המועמדת מחוצה לה.

במודל הלינארי המרובה אנו מנסים לנחש את ערכו של משתנה (לדוגמא, הצלחה אקדמית עתידית) בעזרת ממוצע משוקלל של אוסף של משתנים מסבירים (לדוגמא, הנתונים בקורות החיים). היתרון של המודל הלינארי, שגם אם אינו נכון, הוא מחייב משקלות קבועים ומוגדרים מראש ואובייקטיבית. כאשר השיפוט הוא לא פורמאלי, גם אם משקללים את אותם קריטריונים, המשקלות הופכות להיות תלויות מועמד. כאשר שופטים מועמד, ישנו מגוון קריטריונים: המועמד צריך להיות טוב, בשל, בעל מספר פרסומים רב, בעל מכתבי המלצה מפוארים, מורה טוב, איש נעים, בתחום רלוונטי למחלקה, ובתחום בו היא מעוניינת להתפתח. לעיתים נדירות ישנו מועמד המצטיין בכל התחומים. מה עושים אם יש מועמד שהוא חוקר מצוין, לעומת מועמד שממש מתאים למחלקה? כנראה, שכאשר מדובר במועמד, יש נטייה גדולה יותר להעדיף את הקריטריונים בהם הוא מצטיין, וכאשר מדובר במועמדת, ניתן משקל יתר לקריטריונים בהם היא מוצאת את עצמה בעמדת נחיתות. המגדר יכול לקבוע באם יאמר על המועמד "ההוראה לא משהו, אבל מה שקובע זה ההצטיינות במחקר", או "הצטיינות במחקר זה הדבר החשוב באמת, אבל, אי אפשר להתעלם מיכולת ההוראה". התרשמות סובייקטיבית ולא מוגדרת תקבע אם הטיעון יהיה "כבר יש לנו כבר את נועם בתחום", או שמא: "אם נגייס אותו, אז הוא ונועם יהיו מוקד הצטיינות אמיתי בתחום."

על התאמת הקריטריונים הדרושים לתפקיד למגרו של המועמד, ועל כך, שקביעה קשיחה של קריטריה יכולה למנוע הבחנה מגדרית, ניתן לקרוא כאן.

"האם למרות הכל, אינטואיטיבית, בני אדם הינם סטטיסטיקאים טובים?"

אבל צריך להיזהר. מטענות כמו:

 "כאשר מראים צילום של אנשים בגובה זהה, המעריכים מעריכים הערכת יתר את גובהם של גברים, בעוד שהם מעריכים הערכת חסר את גובהן של נשים. וזאת אפילו כאשר קיימת נקודת ייחוס כדלת. כאשר מראים תמונות של אנשים עם יכולות אתלטיות זהות, המעריכים מנחשים את יכולותיהם האתלטיות של השחורים כגבוהות יותר.  .. המעריכים יישמו את הכלל הסטטיסטי הנכון, שבממוצע גברים גבוהים מנשים לאומדן שלהם של גובה הפרטים, שלא בהכרח מקיימים את הכלל. אם הכללות מובילות אותנו לאומדן לא מדויק של תכונות אובייקטיביות וברות מדידה קלה כמו גובה, מה קורה כאשר מדובר בהערכה של תכונות שאינן מדידות בצורה אובייקטיבית או פשוטה?"

כאן מדובר באי הבנה פשוטה. כן, כאשר מראים תמונות של גברים ונשים הנראות אותו הדבר להוציא האדם שבאמצע, האדם הרציונלי והישר יעריך את הגברים כגבוהים יותר. האמידה צריכה להתבסס על הנתון הלא מדויק המתקבל מהתמונה, עם מה שידוע על הקבוצה. זו הגישה הבייסיינית,  המתבטאת ברגרסיה לממוצע, ובממוצע, נשים נמוכות יותר.  אכן, אם התמונה מראה אנשים הצמודים למתקן מדידה, ועדיין יאמדו את הגברים כגבוהים יותר, זה לא יהיה הגיוני, אבל "עומדים ליד דלת"? יותר לעניינו, אם עובדת היותה אם לילדים פוגעת במועמדותה של אישה, אבל אבהות אינה פוגעת במועמדותו של גבר, זה מקומם, אבל רציונלי. אישה ללא ילדים משדרת וורקוהוליות וקרייריזם, אשה עם ילדים, משדרת, ילדים חולים בעדיפות ראשונה. אצל גברים, ילדים משדרים רצינות וישוב דעת, כאשר, ממילא בת הזוג תיקח אותם מהגן. לכן, יש הגיון בעובדה, שהורות פוגעת בהערכת מועמדת ולא בהערכת מועמד. משום מה מחברות המאמר המצוטט כאן מציינות בתחילתו, שהוא נכתב בין כביסה, שנת אחה"צ של התינוק, ושיעוריי הבית של הילד. דוק, בין הכביסה שהן כבסו, ולא בן זוגם, התינוק שהן היו אחראיות לו, ולא בן זוגם, והן כמובן האחראיות על שיעוריי הבית.  שיפור מעמדה של האישה בעבודה, יתחיל עם שיפור מעמדה בבית, כאשר תפסיק לוותר לבן זוגה על האחריות המשותפת לשניהם….

מודעות פרסומת