תגיות

, , , ,

 על תפילה ממרחק זמן ומקום, כיוונו של חץ הזמן, עקמימות המרחב והזמן והבראה מהירה, כולם בכוח הסטטיסטיקה.

"מחקר: תפילות הפחיתו ב-50% את הסיכון לאלצהיימר. לפי המחקר שנעשה בקרב נשים מוסלמיות, התפילות מגנות אף מהפרעות זיכרון קלות. לא ניתן היה לבחון את הקשר לגברים משום ש-90% מהם מתפללים" "הארץ"

"ניתוח מיקרו-כירורגי מורכב להפקת תאי זרע בודדים, טיפול הפריה חוץ-גופית עם הזרקה של תא זרע בודד – ואולי גם הרבה תפילות – וחייהם של בני הזוג השתנו מקצה לקצה". "הארץ"

תפילה הינה האקט האמונתי הבסיסי ביותר, המשותף לכל האמונות. בשנים האחרונות ישנו שפע של מאמרים הקושרים תפילה עם רפואה, מאמרים שהופיעו הן בספרות המדעית והן בספרות המדעית האלטרנטיבית.

אין ספק שתפילה היא דבר מהותי לחייהם של רבים מהחולים. בסקר אמריקאי מ-2002, התפילה ע"י החולה, הוזכרה כאמצעי הריפוי האלטרנטיבי המוביל, כאשר 43% מכלל האוכלוסייה ציינו שהשתמשו בשניים עשר החודשים הקודמים. במקום השני הופיעה תפילה על ידי אחר (24.4%), ובמקום החמישי הופיעה תפילה בקבוצה (9.6%). הרבה יותר מאשר השימוש בשיטות מפורסמות, כמו שימוש בחומרים טבעיים (18.9%) ותרגיליי נשימה (11.6%), שיטות מזיקות ככירופרקטיקה (7.5%), או שאינן מזיקות לכאורה (כאשר החולה בריא, או כשהן מלוות בטיפול אמיתי) – הומאופתיה (1.7%), נטורופתיה (0.2%) אקופונטורה (1.1%), מעט, אבל מדובר בכל זאת בארצות הברית ולא ב"הארץ" שלנו…. דרך אגב, האחוז מהאוכלוסיה שהשתמשו אי פעם בשירותים או מוצרים של הומאופתיה, נטרופתיה או אקופונטוה היה בשנת 2002: 3.16%, 0.9%, ו-4.0 בהתאמה. כמובן שיש חפיפה רבה בין המשתמשים בשיטות השונות, כך שהרבה פחות 8% מהאוכחלוסיה הבוגרת טופלו אי פעם בחייהם באחת מבין שלושת השיטות האלו.

לוויליאם ג'ימס לא היה ספק:

"ובנוגע למתפללים עבור החולים, אם יש איזושהי עובדה רפואית היכולה להיחשב מוצקה, אז היא, שבסביבות מסויימות, תפילות יכולות לתרום להחלמה, ויש לעודדן כאמצעי תראפויטי" ויליאם ג'ימס, הנסיון הדתי לסוגיו," עמוד 196 (מהדורת קינדל, תרגום JR)

אלכסיי פון יבלנסקי, התפילה 1922

גם אצלנו נמצא שמי שגר בסביבה דתית (אם איננו אישה ממעמד חברתי-כלכלי גבוה) חיי יותר. אך מה יש בסביבה הגורם לכך? האם זה המרחק מבית הכנסת לביית? האם זה המשפחה הגדולה? השכנים, או אווירת הקדושה? דרך אגב, בניגוד מוחלט לכותרת של "הארץ" המצוטטת למעלה, המחקר מצא, שתפילות מתואמות שלילית עם הפרעות זכרון קלות, אך לא עם אלצהיימר. השכלה מתואמת עם ההפרעות, ומינון התפילות חסר השפעה. אבל זה היה מחקר תצפיתי, ולכן, פרובלמטי כמו כל מחקר תצפיתי (שלא לדבר, שהוא הסתמך על זכרון הנבדקים…)

אם רוצים לזכך את מהותה של התפילה, אין ברירה אלא להתייחס לתפילה מרחוק. כך מנטרלים את האלמנטים הפיזיים של התפילה (תנועות שפתיים, עמידה, העברת חרוזים), או הפסיכולוגים. מחקר רפואי הגון צריך להיות "דאבל בליינד". לא החולה ולא המטפל הישיר יודעים מה הטיפול שהתקבל. הדבר נחוץ כדי למנוע את אפקט האינבו (פלאסיבו). בהזדמנות אחרת אעסוק למה, לפי אמונתי, אפקט האינבו זוכה להערכת יתר, והוא הרבה פחות משמעותי ממה שמספרים, אך, אין ספק גם לי, שניסוי רפואי אובייקטיבי מחייב שהמטופלים והמטפלים, לא יהיו מודעים עד כמה שאפשר לטיפול הניתן. ואכן, פורסמו מחקרים, שנעשו לפי כל הכללים של מחקר רפואי הגון והמנסים לבחון את הפוטנטיות של התפילה.

במחקר מ-1999 בדקו החוקרים את השפעת התפילה מרחוק על בריאותם של חולים שהתקבלו ליחידה לטיפול נמרץ לב. לאחר סינון של חולים שלא ששוחררו פחות מ-24 שעות לאחר קבלתם, ולמחכים להשתלה, נשארו 988 חולים, שהתקבלו ברציפות.  החולים חולקו לשתי קבוצות, קבוצת הטיפול היו אלו שמספר הרשומה הרפואית שלהם היה זוגי, והשאר הופנו לקבוצות הביקורת. שתי הקבוצות לא היו שוות בדיוק, כפי שניתן לצפות מחלוקה מקרית שכזו, אבל היו די דומות באופיין, כשני שליש גברים, וגיל ממוצע 66. החלוקה נעשתה על ידי המזכירה של כומר בית החולים, שלא ידעה באיזה חולים מדובר. הסטטיסטיקאים לעומת זאת לא היו מיודעים לשיטת ההפרדה. כאשר הוגרל חולה לקבוצת הטיפול, שמו הועבר למתפלל (בד"כ מתפללת) מאחד העדות הנוצריות, שהתבקש להתפלל לפחות לרפואה שלמה וללא סיבוכים במשך 28 ימים. התפילה התחילה בממוצע כיום וחצי לאחר הקבלה. המתפללים נדרשו לחתום על הצהרה שהם מאמינים באלוהים ובהשגחה אישית. קבוצת הביקורת, לעומתה, קיבלו טיפול שגרתי בלבד….משום מה, המחברים שוחררו מחובת קבלת הסכמה מודעת של המשתתפים בניסוי.  בסופו של הטיפול חושב לכל חולה ציון סטנדרטי (MAHI-CCU) המשקף את מצב בריאותו הלבבית.

מה שנמצא בסופו של המחקר הוא מפתיע. הציון הממוצע של קבוצת הטיפול (דהיינו אלו שהתפללו עבורם) היה נמוך ב-11% מזו של המסכנים שהיו נתונים רק לחסדי הרופאים. תוצאה זו הייתה יכולה להתקבל באופן מקרי בהסתברות של 1 מתוך 25, יותר נמוך מההסתברות המקובלת כדי להצהיר על תוצאה כמובהקת סטטיסטית (אחד מתוך עשרים). לא נמצא הבדל משמעותי בזמן השהות ביחידה או בבית החולים (אם כי שני חולים ששהו באופן משמעותי זמן ארוך בבית החולים, למעלה מארבעה חודשים, היו דווקא בקבוצת הטיפול.

החוקרים מדגישים, שכמו שג'ימס לינד לא ידע במאה ה-18 מדוע מיץ לימון מונע צפדינה, רק שהניסוי הראה זאת. כך גם הם לא יודעים איך התפילות עוזרות. ושבשום פנים הניסוי לא מוכיח את קיומו של האלוהים, רק את האפקטיביות של התפילה. נו, טוב.

טיציאן, קתרינה הקדושה מאלכסנדריה, הידועה ביכולתה כשתדלנית למען אחרים.

אבל הניסוי המרתק ביותר שדווח עליו באחד העיתונים הרפואיים החשובים ביותר, נעשה כאן אצלנו, לא רחוק מהבית, והתפילה הייתה תפילה בעברית זכה. במחקר השתתפו כל החולים שהיו בבית החולים בלינסון, מרכז רפואי רבין, בין השנים 1990 ל-1996 עם זיהום בדם. כל חולה הוקצה לקבוצת הטיפול או קבוצת הביקורת על סמך הטלת מטבע (נו, טוב, לא מטבע, אלא בעזרת מספר [פסאודו] מקרי שיוצר על ידי תוכנת SAS). רשימת השמות הראשונים של החולים הועברה לאברך, שהתפלל לבריאותה השלמה. לא היה כל טיפול מקביל בקבוצת הביקורת, ושוב לא התקבלה הסכמה מדעת של החולים (אם כי הפעם זה היה יותר קשה להשיג אותה, כפי שמיד נראה). היו שלוש תוצאות שעליהן דיווח החוקר, מוות או שחרור מבית החולים, משך האשפוז ומשך הזמן שבו היה לחולה חום. שוב, 28.1% מהחולים בקבוצת הטיפול נפטרו, לעומת קצת יותר, 30.2%, מקבוצת הביקורת, הפרש זה אינו מובהק סטטיסטית, לעומת זאת החולים בקבוצה שהתפללו לבריאותם שהו זמן קצר יותר בבית החולים, והיה להם חום זמן קצר יותר (תוצאות כזו יכולה להתקבל באופן מקרי בהסתברויות של אחת למאה, ואחת לעשרים וחמש בהתאמה, לא ראיתי איך ועל סמך מה חושבו ערכים אלו). יכול להיות שבמחקר יותר גדול, גם ההבדל בהסתברות המוות הייתה נמצאת מובהקת (ויכול להיות שלא).

אבל מה שהופך את הניסוי הזה למרתק באמת, הוא העובדה שהרנדומיזציה והתפילה התרחשו בשנת 2000, ארבע עד עשר שנים לאחר האירוע הרפואי, ובכל זאת הטיפול הוכח כאפקטיבי. יתרה מזו, המחבר מציין בגאווה שמדובר באחד הטיפולים היחידים שאינו כרוך בשום תופעות לוואי. הוא משאיר למחקרים עתידיים לקבוע את המכניזם הכרוך בטיפול, ואת המינון האופטימלי. הוא כנראה משאיר לפיזיקאים ולפילוסופים להבין מה קרה לחץ הזמן, והאם היקום כה עקום במרחב ובזמן. כאמור, גם במחקר זה נמנעו מלבקש הסכמה מדעת, ועכשו אנחנו מבינים מדוע.

דרך אגב, שלא יהיו אי הבנות, ולא אואשם בטיפשות או בהוצאת דיבה, המאמר המדובר הכתוב כדיווח יבש ומדויק על מחקר רפואי לפי כל הכללים, מנסה לאתגר את הקוראים כיצד להתמודד עם התוצאה האבסורדית.

לכאורה המדגם גדול מאוד, ובקבוצת הביקורת נפטרו כ-7% יותר חולים. אז למה אני טוען שהוא לא מובהק? מה שיש לנו כאן הוא 2404 חולים שהבריאו, ו-989 חולים שנפטרו. נניח (ואכן זה מה שאנו מניחים) שההגרלה והתפילה היו עיוורים לגבי שיוכו של כל חולה לאחד משתי קבוצות אלו, אזי לכל מבריא ולכל נפטר בנפרד הוטלה מטבע הגונה. קל מאוד לעשות סימולציה של תהליך זה. ואכן כך עשינו, ביצענו 50,000 חזרות על הגרלות אלו, ולכל חזרה כזו, חישבנו מה ההפרש בין אחוזיי הנפטרים ב"קבוצת הביקורת" הווירטואלית, לאחוזם בקבוצת הטיפול הווירטואלית. ב-18% מהחזרות, ההפרש היה גדול יותר מההפרש של 2.1% שנמצא במחקר. לכן, נאמר שההפרש בתמותה איננו מובהק הוא היה יכול להתקבל במקרה. הנה דיגארמת הפיזור של ערכיי ההפרשים ב-50,000 סימולציות אלו:

בצורה מפתיעה אולי, נושאים אלו המשיכו להחקר בצורה רצינית. כך לדוגמא, במחקר כזה שפורסם ב-2006, נעשה לפי כל הכללים של ניסוי רפואי. החולים חולקו לשלוש קבוצות. כ-1800 חולים לפני ניתוח מעקפים חולקו לשלוש קבוצות פחות או יותר שוות. לחולים בשתי הקבוצות הראשונות נאמר שבהסתברות חצי יתפללו לבריאותם, וכך היה, בעוד שלקבוצה השלישית נאמר במפורש שיתפללו לבריאותם, וכך היה. התוצאה המשעשעת הייתה שלא היה הבדל בין שתי הקבוצות הראשונות, אבל אחוז הסיבוכים בקבוצה השלישית היה גבוה ב-14% מאשר זה שבשתי הקבוצות הראשונות, וההבדל זה הינו מובהק. ננציין כי אחת הטענות של המתנגדים לתוצאות "השליליות", היא, שלא נמצא אפקט של התפילה, כי גם לרוב המוחלט של החולים בקבוצת הביקורת, היו מי שהתפללו לבריאותם.

 מטא-אנליזה רצינית לחלוטין שנעשתה על מחקרים אלו ואחרים, לא מצאה כל אפקט של התפילה.

טוב, מה יש לנו. רוב הממצאים המובהקים שהיו לנו כאן היו ברובם גבוליים (מובהקות של 4%), רק תוצאה אחת הייתה לא גבולית וגם היא לא הייתה דרמטית כך (מובהקות 1%). גם אם נתעלם מהמטא אנליזה, מאמר שמראה תוצאה כזו, לא היה משכנע אותי שיש כאן "ממצא". יש כאן בעיית "הדייג", אם בודקים מספיק דברים, משהו יצוף כמובהק לכאורה. דיברנו על זה בעבר. הפעם הדייג הוא לדוגמא של הקריטריון. האם באמת, אלו הקריטריונים היחידים שנבדקו (מה בדיוק בודקים, מוות? זמן בבית חולים? זמן בטיפול נמרץ? סיבוכים? זמן במצב קריטי? המצב עם השחרור?). בעיה אחרת, היא שאנו רואים רק את המחקרים "שהצליחו". אם נעשו 5-10 מחקרים, אז אחד מהם ימצא ממצא כלשהו מובהק.

אל גרקו, תידאוס הקדוש הוא יהודה השליח, הידוע אף הוא ביכולתו להשתדל למען אחרים.

אך יש כאן בעיה אחרת, והיא אולי יותר עמוקה. נניח שהניסוי בשאלה המדוברת נעשה כמו שצריך. נניח אפילו שאנחנו ביצענו אותו, והוא מחקר יחיד ומיוחד, ומתקבלת תוצאה שכמותה מתקבלת במקרה רק בניסוי אחד מתוך עשרים וחמישה. אז מה? מדובר כאן בטיפול שאין מודל מדעי לדרך שבו הוא עובד. האם הוא ישנה את דעתנו?

מה שאנו חושבים לאחר הניסוי, הוא פונקציה של כל מה שידענו לפני הניסוי עם תוצאת הניסוי עצמו. הדך לעשות זאת היא בעזרת נוסחת בייס שנמצאה כנראה ע"י תומס בייס במאה ה-17 (המאמר שבייס "חתום" עליו נכתב על ידי ריצארד פרייס ב-1763, לפני 250 שנה בדיוק, וכשנתיים לאחר מותו של תומס בייס. שימו לב, יש היפרלינק…).

נגדיר את יחס ההסתברויות של טענה, כיחס בין ההסתברות שהטענה נכונה להסתברות שאותה טענה אינה נכונה. יחס הסתברות של 1 אומר שההסתברות שהטענה נכונה שווה להסתברות שאין היא נכונה.

נוסחת בייס מקשרת בין שלשה יחסים:

  1.  יחס ההסתברות שאנו מיחסית (א פוסטריורי) לטענה מסויימת לאחר שראינו תצפית מסויימת
  2. היחס בין ההסתברות לקבלת התצפית המסויימת אם הטענה נכונה, להסתברות לקבלת התצפית אם הטענה אינה נכונה
  3. יחס ההסתברות שייחסנו מראש (א פריורי) לטענה, דהיינו לפני שראינו את התצפית

לפי נוסחת בייס היחס ב – (1) מתקבל ממכפלת היחסים ב-(2). ו-(3).

 נשמש כעת בנוסחת בייס לחישוב יחס ההסתברות של הטענה שתפילה מרחוק על ידי אחר אכן משפיעה. התוצאה במאמר הייתה, שההתסברות לקבלת התוצאה אם התפילה לא עזרה הייתה 0.04. כיוון שהסתברות תמיד קטנה מ-1, אז הייחס ב-(2) קטן מ-25 (המונה קטן מ-1 והמכנה שווה ל- 0.04).  לכן, כדי שהמכפלה תהייה גדולה מ-1 ונחשוב שאפשרי שתפילה מרחוק עוזרת, אנו צריכים שייחס ההסתברות ב-(3), יחס ההסתברות שייחסנו מראש לטענה, שהתפילה אפקטיבית ממש, יהיה גדול מ-0.04. כדי שנחשוב שסביר שהתפילה עוזרת, יחס ההסתברות צריך להיות גדול מ-9 (הסתברות של 90%), בשביל זה, כדיי שמכפלה ב-25 תתן 9,  אנו צריכים שייחס ההסברות מראש (א פריורי) יהיה גדול מ-0.36. דהיינו, כדי שנחשוב שהמסקנה סבירה, היינו צריכים לחשוב שהיא בהחלט אפשרית.

במילים אחרות, אין בניסוי הזה, גם אם אין בו כל הטייה, כדי לשכנע את האפיקורוס.

דרך אגב, השימוש הזה בנוסחת בייס מתאים למקור. כוונתו המקורית של פירס, וסביר שגם כוונתו של בייס,  הייתה להוכיח את קיומו של האל על סמך נתונים אמפיריים. כך הוא אומר:

קטע מתוך המאמר המקורי של בייס ופירס, 1763

 

קודה

אם ציטטנו את ויליאם ג'ימס על התפילה, הנה עוד ציטוט שלו:

"הבישוף מסודברי, בהיותו ביום חמישי בהרצאה בבוסטון, שמע את הכומר התורן מתפלל לגשם. מיד לאחר סיום הטקס, הוא  פנה אל הכומר ואמר: 'אתם הכמרים בבוסטון, מיד כאשר הצבעוני קמל מתחת לחלון ביתכם, הינכם הולכים לכנסייה, ומתפללים לגשם, עד אשר קונקורד וסודברי מכוסות במים עד תום."   (מהדורת קינדל, עמוד 196, תרגום JR).

מודעות פרסומת